״וְאֵין נִמְכָּרִין בְּעֶבֶד עִבְרִי״. סָבַר רַב הַמְנוּנָא לְמֵימַר: הָנֵי מִילֵּי – הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ לְדִידֵיהּ, דְּמִיגּוֹ דְּאִיהוּ לָא נִזְדַּבַּן – אִינְהוּ נַמִי לָא מִיזְדַּבְּנוּ. אֲבָל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ לְדִידֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּאִית לְהוּ לְדִידְהוּ – מִיזְדַּבְּנוּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלֵימְרוּ לֵיהּ: אִי אַנְתְּ הֲוָה לָךְ, מִי הֲוָה מִיזְדַּבְּנַתְּ? אֲנַן נַמִי לָא מִיזְדַּבְּנִינַן! אֶלָּא סָבַר רַב הַמְנוּנָא לְמֵימַר: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ, אוֹ לְדִידֵיהּ אוֹ לְדִידְהוּ. אֲבָל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ, לָא לְדִידֵיהּ וְלָא לְדִידְהוּ – מִזְדַּבְּנִי. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: ״וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בִּזְמָמוֹ.  {דף ב/ב}